פרפרה נ' בסט ביי רשתות שיווק בע"מ ואח'

החלטה

רקע וטענות הצדדים

1.אבי המבקש רכש אצל המשיבה 1 ביום 29.7.2008 מסך טלוויזיה בסך של 1,430 ₪. המסך נרכש עבור המבקש- שהוא בנו, אשר אביו הינו אפוטרופסו והוא המייצגו בהליך זה, ובהליך בבית המשפט קמא. לאחר ששב לביתו התברר לו, כי המסך אינו תקין. המשיבה 1 הציעה לו להחליף את המסך במסך טוב יותר ולשלם עוד 420 ₪ והוא נענה להצעה. לטענתו לאחר שפתח את המסך החדש גילה כי הוא לא יציב ומתנדנד. המשיבה 1 הפנתה אותו אל המעבדה המרכזית (המשיבה 3) וביום 14.8.2008 הגיע טכנאי לביתו. הטכנאי ניסה לחזק את המעמד, אך ציין בפניו כי אינו מצליח לחזק אותו יותר אבל אין מה לדאוג. לטענת המבקש בכתב התביעה, שבוע לאחר ביקור הטכנאי התפרק המעמד והמסך נפל. אבי המבקש פנה אל המשיבה 1 בבקשה לקבל מסך חדש, כאשר נציג המשיבה הבטיח לחזור אליו, אך לא עשה זאת עד היום. נוכח האמור המבקש נתן הוראה לבנק לביטול השיק לטובת המשיבה 1 אשר ניתן בגין תשלום עבור המסך. משכך, פתחה המשיבה 2 (חברה פרטית העוסקת בפירעון המחאות אשר המשיבה 1 מנויה על שירותיה) כנגד המבקש בהליך לביצוע שטר.

המבקש תבע את המשיבות בבית משפט לתביעות קטנות בגין הנזק שנגרם לו בשל גביית סכומי הכסף ששולמו עבור המסך על ידי המשיבה 2; בשל ההתנהלות המשיבה 2 בהליך ביצוע השטר בהטלת עיקול על חשבונותיו וגביית סכום של 2050 ₪; בגין הוצאות נסיעה לבית המשפט לירושלים; בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו והפסד השימוש במכשיר בסך של 2,000 ₪ , כאשר בסה"כ תבע המבקש סך של 6,340 ₪.

2.המשיבה 1 טענה להגנתה כי אבי המבקש רכש תחילה מסך מסוים ואז התחרט והחליפו במסך אחר יקר יותר; כי המוצר שנמכר היה תקין ומטרת הגעתו של הטכנאי הייתה לצורך התקנה שולחנית והדרכה ולא בשל תקלה כל שהיא במעמד; כי מן הרשומות אשר בידי המשיבה 1 עולה, כי הטענה בגין הנפילה בפני היבואן הועלתה רק בחלוף חצי שנה מיום רכישת המוצר (15.2.2009), וכי פנה אליה בקשר לכך רק בעצם הגשת התביעה, דהיינו לאחר שחלפו 4.5 שנים, ללא כל הסבר סביר לשיהוי.

3.המשיבה 1 הגישה הודעת צד ג' כנגד המשיבה 3 אשר ייבאה את המוצר (להלן: "יבואנית המסך"), אשר טענה אף היא בכתב ההגנה כי הטכנאי מטעמה הגיע לביתו של המבקש לצורך התקנה והדרכה כמקובל לאחר רכישה, וכי רק לאחר 6 חודשים מיום הרכישה פנה אבי המבקש אליה באשר לפגם במוצר, כאשר מאז לא התקבלה כל פניה מצדו.

4.המשיבה 2 ציינה, כי חלקה בעניין נובע מעיסוקה במתן שירותי התחייבות לפירעון המחאות, אשר המשיבה 1 מנויה על שירותיה, כי החלה בהליך לביצוע שטר אשר במסגרתו הוגשה התנגדות מטעם המבקש, וכי כל שביצעה היה במסגרת אותו הליך.

5.בית המשפט בפסק דינו ציין, כי התביעה מתבססת על שתי עילות- האחת: עילה חוזית של ביטול עסקת רכישת המסך בשל פגם במוצר והנזקים אשר נגרמו למבקש, והשניה: תביעה נזיקית בכל הנוגע להתנהלות המשיבות בהליך לביצוע שטר.

באשר לעילה הראשונה קבע בית המשפט, כי המבקש לא הוכיח את תביעתו לאחר שכשל בהוכחת טענתו, כי המסך נפל בשל ליקוי במעמד. בית המשפט לא קיבל את הטענה, כי המסך נפל כשבוע לאחר שנרכש, זאת מאחר והתקבלה פניה בעניין, רק כחצי שנה לאחר הרכישה. בית המשפט מצא, כי הנפילה ארעה סמוך לקריאה זו (דהיינו סמוך ליום 15.2.2009) וכי המבקש לא הוכיח, כי נפילת המסך הייתה בשל בעיה כזו או אחרת ברגלית. עוד ציין בית המשפט, כי אף אם הייתה מתקבלת גרסת המבקש שהמסך נפל שבוע לאחר שנרכש, הרי שהודעת המבקש ליבואנית המסך חצי שנה לאחר הנפילה, והגשת התביעה רק לאחר ארבע וחצי שנים, אינה סבירה, ואין בביטול ההמחאה על ידי המבקש כדי להוות הודעה על ביטול חוזה, כנדרש על פי דין.

באשר לעילה השניה קבע בית המשפט, כי טענותיו של המבקש צריכות להישמע בפני בית המשפט אשר בפניו מתנהל ההליך לביצוע שטר, וכי אין מקום לפסוק הוצאות הנוגעות להליך, שטרם הוכרע, ודינן של אלו יוכרע בהתאם לתוצאות ההליך שם.

על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

6.בבקשת רשות הערעור חזר המבקש על עיקרי טענותיו כפי שהובאו בפני בית המשפט קמא. ביחס לפסק הדין טען המבקש, כי שגה בית המשפט במספר עניניים המצדיקים התערבות בפסק הדין והפיכתו. נטען, כי נקודת המוצא צריכה להיות שהמעמד היה בלתי יציב, כבר בעת רכישתו; כי טעה בית המשפט כאשר הניח כי המעמד תוקן בעת שהטכנאי הגיע לביתו של המבקש, מאחר והנחה זו לא גובתה בחומר הראיות ובעדויות; כי שגה בית המשפט כאשר לא קיבל את הטענה כי המסך נפל בשל הפגם במעמד, שכן גלוי היה בפני בית המשפט שהמסך נפל בשל הליקוי ברגלית ולכן אל לו לחפש סיבות אחרות, שעה שמדובר בסיבה גלויה ומוכחת; וכי שגה בית המשפט כאשר לא קיבל את גרסתו, כי פנה פעמים רבות אל המשיבה 1. ביחס לקביעות בית המשפט, כי הודעת הביטול לא נעשתה בזמן סביר, צוין בבקשה , כי יש בביטול השיק על ידו משום הודעת ביטול, ולכן שגה בית המשפט כאשר קבע, כי המבקש לא שלח הודעת ביטול תוך זמן סביר. באשר לתביעתו הנזיקית טען, כי נגרם לו נזק רב וכי בהתאם לפסיקה יש אחריות בעוולת רשלנות בגין הנעת הליכי הוצאה לפועל, ומכאן יש בסיס לתביעתו.

ב. דיון והכרעה

7.לאחר ששקלתי את טענות המבקש ועיינתי בכתבי הטענות שהוגשו בבית משפט קמא, בבקשה על נספחיה, ובפסק דינו של בית המשפט קמא, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה, כאשר לא סברתי כי יש לבקש את תגובת המשיבות, זאת בהתאם לסמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד –1984.

8.תכליתו של בית המשפט לתביעות קטנות, היא למנוע מן האזרח הפשוט את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה במסלולים המקובלים, על ידי הליך מהיר ולא יקר, וזאת בעוד שהגשת תביעה במסלולים הרגילים לעיתים אינה כדאית בשל סכום התביעה הנמוך אל מול עלות ניהול ההליך. בתי המשפט לתביעות קטנות נועדו אף למנוע את הצפתם של בתי המשפט בתביעות בסכומים קטנים על ידי ניהול ההליך בצורה מהירה ויעילה [רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 177, עמ' 191 (1994) וראו גם רע"א 5711/08 רשל פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ (17.9.09); רע"א 7711/06 המכללה המשותפת בע"מ נ' שרית מנדל (18.1.07)].

9.מתכלית זו אף נובעת קביעתו של המחוקק, כי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות יהיה ברשות (סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). מכאן המשקל המשמעותי שיש ליתן להכרעת בית המשפט, אשר בפניו נדון העניין. בשים לב לייחודו של ההליך כמתואר לעיל ואופן הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות נקבע, כי בקשת רשות ערעור לא תתקבל כדבר שבשגרה, מאחר ויהיה בכך להביא להארכת ההתדיינות ולייקור ההליך, ובכך תסוכל מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות.

10.בענייננו, בית המשפט קמא דחה את תביעת המבקש בפסק דין מפורט ומנומק, זאת לאחר ששמע את עדויות הצדדים בפניו, והתרשם מהם באופן בלתי אמצעי. כידוע, בית המשפט שלערעור לא יתערב בממצאים שבעובדה ובממצאי מהימנות, אלא אם נמצאו כשלים חמורים בפסק הדין, שכן: "רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות לא תינתן אלא כשמדובר על טעות משפטית או עובדתית גלויה, ברורה ופשוטה" [א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית 2009), עמ' 853].

11.עיקר טענותיו של המבקש הינן כנגד קביעות עובדתיות אשר בוססו על התרשמותו הבלתי אמצעית של בית המשפט קמא מן העדויות, תוך התייחסות למסמכים שהוצגו בפניו. יוער כי בית המשפט שמע את עדויות וטיעוני הצדדים בהרחבה, ובסופו של דבר קבע בית המשפט, כי אין בידו לקבל את גרסת המבקש, כאשר מצא את עדותו של הנציג מטעם המשיבה 3 מהימנה, ותואמת את המסמכים אשר הונחו בפני בית המשפט. מעדות זאת עלה, כי היו שתי פניות בלבד של המבקש או אביו בעניין המסך- הראשונה אשר טופלה ב 4.8.08 אשר טופלה ב 14.8.08, והבאה אחריה כחצי שנה לאחר מכן.

12.מכאן קבע בית המשפט, כי גרסתו של המבקש לפיה המסך נשבר כשבוע לאחר שנרכש בגלל התפרקות המעמד, אין בידו לקבלה, והיא אף אינה תואמת את אופן התנהלותו, בכך שהזמנת השירות השנייה אשר מתייחסת לנפילת מסך, באה רק בחלוף 6 חודשים.

13.לא מצאתי בנימוקי הבקשה עילה המצדיקה התערבות בקביעה זו של בית המשפט קמא, כי ככל הנראה המסך נשבר כחצי שנה לאחר שנרכש, דהיינו בסמוך לקריאה השניה של המבקש אל המשיבה 3 (ביום 15.2.2009). לא מצאתי אף עילה להתערב בקביעת בית המשפט קמא, כי המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו, שהרי עליו נטל הראיה להוכיח טענתו, כי הנזק נגרם עקב פגם במוצר. מסקנת בית המשפט בעניין זה מבוססת כדבעי, בשים לב לעדויות שהובאו בפניו, להשתלשלות האירועים שתוארה לעיל, ולהתרשמות בית המשפט מן העדים.